החלטה בתיק רע"א 40298-11-12

1.         בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 10/2/13, ועל פי הודעת המבקשים שנמסרה לתיק בית המשפט ביום 11/12/13, שונה סיווגו של תיק זה מערעור לרע"א.

            כתבי בית  הדין שהוגשו במסגרת סיווגו הקודם של התיק, ישמשו בסיס להחלטה זו.

2.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה. יחד עם זאת, יש לציין כי מאחר שהתיק סווג תחילה כתיק ערעור, הוגשו עיקרי טיעון גם מטעם המשיבים.

3.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד הרשמת הבכירה גילה ספרא-ברנע) (להלן: כב' הרשמת ) מיום 9/11/12 בת"א 35791-09-12, לפיה נקבע שיש לבטל את העיקול הזמני שניתן על ידה במעמד צד אחד ביום 20/9/12.

הנסיבות הצריכות לעניין :

4.         המבקשים הגישו תביעה כספית (על בסיס עילות שונות) נגד המשיבים ועוד נתבעים נוספים (בסה"כ 13 נתבעים) ע"ס של 785,950 ש"ח בת"א 35791-09-2.

על פי כתב התביעה ניתנה הלוואה על ידי המבקשים למשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים ) על  סך 1 מיליון ש"ח ביום 5/5/10. במעמד חתימת ההסכם נמסרו למבקשים מטעם המשיבים 13 צ'קים ע"ס 22,500 ש"ח כל צ'ק, ומשאלה לא נפרעו, נמסרו 8 צ'קים חלופיים. שני צ'קים ראשונים היו על סכום מצטבר של 260,000 ש"ח, כנגד חילולם של שני צ'קים אלה שולם הסכום באופן חלופי, כך שיתרת החוב עמדה על סכום של 780,000 ש"ח.

            בהתייחס לנתבעים האחרים הנוספים (13-3) נטען כי האחרים ערבים לחוב ההלוואה, וזאת בהתייחס להיות משיבים אלה יורשיו של נתבע 3 בכתב התביעה (עיזבון המנוח מכלוף אוחנה). לגבי הנתבעות 12 ו-13 שהן המשיבות 4 ו-5 בהליך זה, נטען כי מדובר בחברות אשר אליהן הועברה פעילותה של המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) ונעשתה הברחת נכסיה לחברות האחרות.

5.         יחד עם הגשת כתב התביעה, הוגשה בקשה למתן צו עיקול זמני ברישום במעמד צד אחד, כאשר בקשה זו הוגשה כנגד כל הנתבעים בתביעה העיקרית ועוד רשימת מחזיקים (15-1).

6.         בכתב ההגנה נטען כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 13-3 בכתב התביעה, מחמת העדר יריבות, ומאחר שהם לא ערבו לחוב ההלוואה. לגוף המחלוקת נטען כי הסכם ההלוואה נחתם אך ורק בין המבקש שהוא התובע מס' 1 (להלן: שמעון שטרית ) לבין המשיב 2 (להלן: מר שמעון אוחנה ).

            לגופו של עניין נטען כי מדובר בהסכם הלוואת טובה, קרי; הלוואה ללא ריבית.

            עוד נטען, כי מר שמעון אוחנה שילם ישירות לידיו של מר שמעון שטרית במהלך קבלת ההלוואה ועד קודם להגשת הבקשה סכום במזומן של 280,000 ש"ח, כך שסה"כ שולם סכום של 885,000 ש"ח, וכי יתרת חוב ההלוואה עומדת על 145,000 ש"ח.

7.         בהחלטה שניתנה על ידי כב' הרשמת ביום 20/9/12, נעתר בית המשפט לבקשה למתן צו עיקול, באופן חלקי, תוך מחיקת הנתבעים 11-3, כולל. עוד הוסיפה כב' הרשמת והורתה כי צו העיקול הזמני על נספחיו, יומצא למחזיקים ולמשיבים (לאחר מחיקתם של הנתבעים 11-3, כולל), בתוך 7 ימים ממועד מתן ההחלטה.

צו העיקול לאחר הפקדת הערובות נכנס לתוקף ביום 27/9/12.

            בעקבות מתן צו העיקול והמצאתו למשיבים (שמספרם צומצם למשיבים בערעור), הגישו המשיבים בקשה לביטול העיקול הזמני.

8.         בהחלטה שהיא נשוא הערעור קבעה כב' הרשמת:

(1)        לא הייתה מסירה בשקידה סבירה כפי שהורתה של מסמכי העיקול וצו העיקול, ולכן פקע צו העיקול עקב אי מסירה במועד;

(2)        למעלה מן הצורך דנה כב' הרשמת בטענה כי לא היה מקום להטיל עיקול זמני לגופו, וקבעה שעל אף שיש ראיות מהימנות לכאורה למתן ההלוואה ולהתחייבות של המשיבים להחזירה, ספק אם הצליחו המבקשים לעמוד בדיות הראיות הנדרש לצורך הטלת צו עיקול, בנוגע לרוב יתרת חוב ההלוואה;

9.         בהתייחס לקביעה האחרונה, לפיה אין תשתית עובדתית המצדיקה מתן צו העיקול, פירטה כב' הרשמת וקבעה: